[ חזרה ]

10
ר.ס.ס. פוסטים אחרונים ספר לחבר הוסף לפייסבוק הוסף ציוץ בטויטר

 

מסע בקובה, גן העדן הקומוניסטי


מאת יצחק שויגר
שנים רבות רציתי לבקר באי הזה. הוא  ריתק את הדמיון בגלל הסיפורים על המוסיקה הקריבית  והסיפורים על השלטון של פידל קסטרו שהצליח להשליט באי שלטון קומוניסטי ולהחזיק בו מעמד כל כך הרבה שנים למרות הניסיונות של האמריקאים להפילו. תמיד היו לי תירוצים. עד שהזדמן לי להצטרף להפלגה של משט יאכטות שהתארגנה בחופי קובה  או אז ארגן צוות הסירה שלנו מספר ימי  טיול עם מדריך ורכב, לפני ההפלגה ולאחריה. על ההזדמנות הזאת  כבר לא ויתרתי.


הטיסה להוואנה עוברת דרך אירופה, ארוכה, אבל אם מתפנקים במחלקת עסקים זה, עובר בנעימות.
ביקור מרתק מחוץ להוואנה. שפצו מערת נטיפים שכוללת אגם תת מימי ובקרבתה חצי הר מצויר בצבעים פסיכודליים כציור קיר ענק. הביקור המשותף מהוה חוויה מענינית. המקום מנוהל כולו על ידי עובדי המדינה כולל מסעדה. המקומיים משרתים את התיירים לא בחדווה. אין תיירים קובניים. רק לבני האלים, התיירים יש את הזכות לראות את מראותיה היפים של קובה. ההרגשה הכללית היא כי יש שתי פנים לקובה. זאת המוצגת לתיירים וזאת של קובניים. 

ביקור במכולת בטרינידד עיר תיירותית שהוכרזה כעיר לשימור על ידי אונסקו מראה את הכיעור של המשטר במלוא עוזו. התושבים רוכשים שם מוצרי יסוד בעזרת תלושים וההיצע עלוב מאוד. מנות הלחם הביצים נרכשות בתלושים כמו אצלנו בימי הצנע אבל ההיצע עוד פחות. אני מניח שיש גם שוק שחור אבל לא גילינו אותו והמדריכה לא אישרה את קיומו. רק תיירים יכולים לאכול בשר בקר. המקומיים מסתפקים במנות של עוף בהקצבה. הבקר זמין רק במסעדות של התיירים ובתי המלון.

לא ברור איך זה עובד. מספר צעדים  מהמכולת העלובה לקובניים שראינו בטרינידד  הייתה קונדיטוריה מערבית לכל דבר עם עוגות שנראו מפתות, שלא טעמתי מהם במצוות אשתי, בגלל הדיאטה. המחירים נקובים במטבע לתיירים. מי קונה שם ? לא ברור. רק תיירים יכולים להרשות לעצמם. כאן המקום להסביר את שיטת המטבע שם. יש שני סוגי פיזו. והם שונים גם בצורתם. המטבע לתייר שנמכר לתיירים כנגד דולר או יורו. 100 יורו הוחלף לי ב132 פזו.  ושערו נייד. לאחר שבוע, עסקה דומה נתנה לי 126 פזו. שלגון "נסטלה" ששולטת באופן מוחלט בשוק הזה, שמוכרת שם, עולה 1 פזו תיירים. ארוחה ערב עם תזמורת ומופע לתיירים עלה 50 פזו לזוג.  ערך הפזו של הקובניים שעליו מופיעה תמונתו של צ'ה גווארה מגיבורי המהפכה הוא  שונה. עשרים כאלה שווים פזו אחד של תיירים. הנהג שלנו סיפר כי הוא מקבל משכורת ששווה בערך ל 20  פזו של תיירים וכדי לקיים את משפחתו הוא צריך כחמישים לחודש. את השאר הוא משלים מטיפים ועבודה נוספת. כך שמי שעוסק בתיירות הממשלתית מקבל גם טיפים מהתיירים שמבינים את מצבו העגום ומאפשרים לו להתקיים. השאר סובלים חרפת רעב. למרות הצהרות המדריכה, כי איש אינו רעב בקובה, מפני שכל אזרח זכאי לקבל 80 גרם לחם ליום, חינם בתלוש מהממשלה. ואולי זה מסביר את התור הארוך ללחם בחנות המכולת הממשלתית.

הממשלה גם שולטת בשוק הסיגרים.  הביקור בביית החרושת ובחנות הסיגרים קצת מאכזב. כל האגדות על הבחורות הקובניות שמגלגלות את הסיגרים על ירכיים שחומות הוא אגדה אורבנית. מי שמגלגל את הסיגרים על שולחנות עבודה קטנים יושבים בשורות באולם יצור ונראים כמו עובדי כפיה, גברים ונשים  שישובים על יד שולחנות ומגלגלים סיגרים שמונה שעות ביום. יש להם מכסה ותשלום זעום ליום עבודה. אבל הגמול כולל  גם 5 סיגרים ליום או לשבוע לא ברור, שהם מקבלים בונוס אותם הם מוכרים בשוק החופשי. ובביקורנו הקצר קיבלנו איתותים בלתי פוסקים וקריצות מהעובדים  המגלגלים שנרכוש מהם במזומן את הסיגרים האלה. יש גם שוק שחור מחוץ לבית החרושת וסוחרי הסיגרים העודפים מזכירים לי את סוחרי הדולרים של לילינבלום בעת שהפיקוח על המטבע אצלנו היה עדיין בתוקף. 

אבל יש עתיד טוב, אומרת המדריכה. הממשלה פתחה בעת האחרונה אפשרות ל100 מקצועות להתקיים בעבודה עצמאית. מותר לקובניים לפתוח מסעדה הביתית עם תזמורת. ובערבים אכלנו בשתיים מהם. זה נחמד אוכל בינוני מוזיקה משפחתית. חוויה נחמדה ולא יקרה כעשרים דולר לזוג. אתה אוכל שותה וגם רוקד אם יש לך מצב רוח לרקוד על הגג סלסה במוסיקה קובנית. ממש פידלר  על הגג .כמוכן נפתחו לתעסוקה מקצועות נוספים שיאפשרו לקובניים להתפרנס באופן לא מפוקח על ידי הממשלה. נראה לי  שזו בשורה על תחיית הקפיטליזם בקובה שבוודאי יפרוץ שם לאחר שראול וופידל ילכו לעולמם בדרך כל בשר. ראול הצעיר הוא כבר בן 85 ופידל המבוגר יותר כבר חצי גאגא אומרת המדריכה, וגם קומוניסטים  ותיקים לא חיים לעולם. לא כך חושבת המדריכה שלנו. הקומוניזם לא יעלם אלא ישתנה. ואת אמריקה ישנאו לעולם. הם לא עזרו להם נגד הספרדים לפני מאתיים שנה והם לא משחררים את גואנטנמו בסיס הצי שהם מחזיקים שם. והם לועגים לפורטוריקנים שמכרו את גאוותם הלאומית לדולר והפכו לכוכב בדגל האמריקאי. אולי כדאי לשלוח את קרי לשם לעשות שלום עם הקובנים במקום לנסות שלום בין היהודים והערבים. בכל זאת קובה נמצאת שמונים מייל ממיאמי וזרם הפליטים מקובה למיאמי רק הולך וגובר.
    
מה שמפתיע שאין שוטרים או חיילים בדרכים. לא מרגישים שם את המשטר החונק אולי כי גם לשוטרים חם. ובחום הזה לאיש אין יותר מדי כח גם לא לשוטרים ואולי הם שוטרי חרש מוסווים בתור זמרי ונגני רחוב או קבצנים שמטרידים אותך בכל המסעדות. יש גם מעט תמונות באופן יחסי של פידל וראול קסטרו שמוליכים את העם הזה באף כבר שישים שנה.

בכניסה לאחת הערים הייתה תמונה ענקית של פידל ראול ומנדלה. נראה לי שזאת תמונה סמלית יפה. העתיד של קובה הוא כמו בתמונה. כאשר ראול ופידל יצטרפו למנדלה למרגלות כיסא אלוהי החופש בגן עדן. תהפוך קובה לגן עדן קריבי .שמש סלסה חופים לבנים אננס פפאיה וקוקוס. באמת מי צריך יותר.

הטיול לקובה מאוד מרתק אז לא להסס הזמינו כרטיסים ותהנו מכל טוב.

עם חברת פולריס מונדי תגלו עולמות חדשים, קראו עוד על טיול לקובה 

 


[ חזרה ]
 
 

עיצוב ובניית אתרים