[ חזרה ]

15
ר.ס.ס. פוסטים אחרונים ספר לחבר הוסף לפייסבוק הוסף ציוץ בטויטר

הדגים של פידל 

מאת יצחק שויגר

אני מפליג בים של קובה בסירת קטאמרן.  חברתי לחבורה מיומנת של סקיפרים ואני מתערבב ביניהם  כאילו הייתי בעל הדרכה של סקיפר, אבל לא כך הוא. אבל ניסיון החיים ויכולת הקשבה ושימוש בז׳רגון המתאים, נותנת לי רמת מיומנות מסוימת בשיחה על עניני ההפלגה, מבלי שאני נדרש גם להשתתף באופן מעשי במעשה הימאות. בעיקר משום שהם לא סומכים עלי בכלום. לי נוח במצב הזה, ואני לא   נעלב מחוסר ההערכה הקוליגיאלי על יכולתי הדלה כימאי ואני מסתפק בניסיוני העשיר כנוסע ותיק. מסתבר שבעניני ים  יש ערך רב לנסיון של נוסע  שמוסיף  לא מעט לביטחון המפליגים, ביחוד שהייתי שותף כבר מספר פעמים,  כנוסע, לתאונות ימיות ועליה לא מבוקרת של הסירה על סלעים נחבאים.

יצאנו להפלגה עם חבורה של מספר סירות מסיאנאופיגו אשר בדרום קובה לכיוון דרום לאי קיו לארגו מרחק כשמונים מיל כדי לחזות בפלאי הבריאה כפי שהם משתקפים בים הקריבי. כל זאת  כחלק מארמדה של  מועדון הסירות של הרצליה "דרך הים" אשר במרינה בהרצליה, ששמה לה כאתגר לכבוש את ים קובה בארכיפלג שנקרא קיולארגו שבו כך אומרים מזומנים לנו חופים לבנים, דגים בשפע,סרטנים הושט היד וגע בם,  ואולי מי יודע גם נראה איזה ירכים שחומות של בחורות קובניות ,שמעכסות בים, עם יריכיים ענוגים לאחר שגילגלו עליהם סיגרים.   

עם בוקר אנו מפליגים בחלק הדרומי של קובה לכיוון קיולארגו. ההצטיידות במזון בסופרמרקט המקומי קצת בעיתית. וככל שהצלחנו להתגבר עליה לא הצלחנו לקנות דגים וסמכנו על יכולת הציד והדיג של חברי שבסירה שמהפלגות קודמות אני יכול להעיד, שלא העלו לא חרס ולא דג.
והנה יצאנו להפלגה. הים מרהיב כפי שהבטיחו וההפלגה ארוכה. לעת ערב, אנו מגיעים לאי סלעי קטן, מעין בליטה של סלעים, שאלוהים, שכח להטביע בים, והיא גדולה מספיק כדי לשמש מסתור מהרוח בלילה, אבל קטנה מדי כדי שבני אדם ירצו או יוכלו להתישב עליה. בקיצור אין דגים אין מסעדות. נאדה. בגעגועים נזכרנו בגזלנים שבקריביים אשר היו פוקדים את הסירות שלנו רכובים על סירות מרוץ, מדי ערב, ומציעים לנו ממיטב דגת הים הקריבי וכן שלל של חולצות ומזכרות המכונות בפינו צ׳צ׳קס שלאחר משא ומתן קצר משלמים להם עשרה אחוז מהמחיר הנדרש וכולם שמחים ומרוצים. גם הקונה וגם המוכר. ופה, מה לעשות מדינה קומוניסטית של תושבים עניים, שאין ידם משגת לרכוש סירות וגם היוזמה החופשית אסורה שם. לכן הסיכוי שיהיו  שם גזלנים מקומיים רכובים על סירות מירוץ,  כדי למכור לנו דגים וצ׳צ׳קס, הוא אפס.

קודרים ישבנו לעת ערב, לאחר שהסקיפרים המיומנים שלנו תלו את הסירה על בלימה וחנינו לחניית הלילה.  מסביב רק מים ושמים. השמש שוקעת לאיטה והמראה מרהיב. שקיעה יפיפיה כמו שצריך, בקריביים. ורק אין דגים ישר מהבית  למלא את הכרס ואת הנפש. כי כאשר אתה בים מיד אתה מתמלא רצון לטרוף את השוחים בו ככה מרגישים כנראה קרוב לטבע.

אנו מתכוננים להוציא את מחסן הקונסרבים העצום שרכשנו בסופר המקומי ערב ההפלגה לצורך הכנת ארוחת הערב. והנה נס. מרחוק מגיעה סירה מנועית קטנה ועליה מספר אנשים ואנו מיד צוהלים שהנה הגזלנים הגיעו למרות המשטר הקומוניסטי והתחלנו להלל את היוזמה החופשית של הדייגים המקומיים, שהצליחו לאתר את הארמדה של "דרך הים" בבליטה שבאמצע הים, ובאו להתעשר על חשבוננו. אבל שום כלום. המנועית  מסתובבת כמו תרנגול בין הסירות שלנו ונעצרת על יד אחת מהן ודייגיה שוקעים בשיחת צעקות ערה עם הצוות שלה. אני כבר מנחש ומניח  שהמו״מ בוודאי קשה אבל בסוף יגיעו אלינו.  ולאחר שהזמן מתארך, והם לא באים  אני גם מניח שאת כל הדגים כבר קנו אנשי הצוות של הסירה שקדמה לנו ואנו נשארנו עם ציפיות ובלי דגים. העובדה שהם לא חיזרו אחרינו, ולא ניסו למכור לנו את הדגים, מראה, כך סברתי,שהם אינם סוחרים קריביים טיפוסיים. ככה זה כשמדכאים במשך חמישים שנה את היוזמה החופשית ומגדלים קהל בוחרים ממושמע שחושב שהיוזמה החופשית של מכירת דגים היא בניגוד לתורה הסוציאליסטית.

פה צריך להזכיר, שתרומתי היחידה להפלגה, היא מלוי תקן של עוזר טבח ואני ממונה על כמה מעיסוקי המטבח. ואילו היו לנו דגים טריים הייתי מפגין את יכולתי הדלה בבישולם,  כאשר הנחמה היחידה שלי שלסקיפרים שלי אין ברירה, הם לא יודעים לבשל  והם גם חברים טובים ואנשים צנועים והם מודים לי בכל פה אם אני מוציא תחת ידי, איזה מאכל שרוף  וחסר טעם, שהם לא היו מכניסים לפה אילו הייתה להם ברירה ואילו הם לא היו מה שקוראים ״ קפטיב מרקט״ כלומר, לקוחות שבויים.

לאחר שציפיותי לעסקת דגים לא נתממשה ,אני מתחיל להוציא ,בצער את הקונסרבים, לארוחת הערב. והנה נס. יוסי, המדריך הראשי המסור מטעם דרך הים, מופיע עם הסירה הקטנה שלו עולה לסירתנו כדי לתדרך את הסקיפרים לקראת ההפלגה של מחר, ופולט דרך אגב. "אם אתם רוצים דגים אפשר לקבל מהסירה של הדייגים. הם לא מוכרים אבל יעשו סחר חליפין."  משהו כמו שעשו אבותינו הספרדים כשבאו לאמריקה ולאיים  ולימדו את הילידים  הלכות  סחר חליפין. נותנים  להם חרוזי זכוכית ומקבלים קילו זהב  ואחר כך הורגים את האינדיאני כדי שלא יספר על המחיר הנמוך וכדי שהמחירים לא יעלו. יוסי מציע שניתן שמונה בירות ובקבוק יין. "הם לא יבואו אליכם כי הם לא מוכרים. הם לא סוחרים." אומר יוסי.  אנחנו שולחים את יוסי בדינגי יחד עם שתים מהיפות מנשות הצוות, למשא ומתן, כדי שיעשו לילידים עיניים ויסכימו למחיר. הזמן מתארך ואנו לא שומעים את הדינגי ואיננו יודעים מה קרה.  החשכה משתלטת ואנו לא מבחינים מה קורה עם הדינגי של יוסי על יד הסירה של הילידים.  המתח עולה. הדימיון עובד ואנחנו מצפים בחרדה.  מה נאכל הערב, קונסרבים או דגים טריים? והנה הדינגי מגיחה מן העלטה. יוסי מחזיר את הבנות שחוזרות עם לחיים מלוהטות." איזה אנשים נחמדים הקובנים." הן אומרות, ומעליבות את האגו הגברי שלנו." הם בכלל לא סוחרים וגם לא דייגים פרטיים אלא הם הדייגים של פידל." כידוע קובה  עדיין דמוקרטיה עממית שבה כל אחד מקבל לפי צרכיו ותורם לפי יכולתו. כולם שוים בפני הכל חוץ כמובן מפידל וראול אחיו,  שתי השמשות של העמים,  שממשיכים את הקו שהתחיל בזמנו לנין וסטלין המשיכו בחדווה. ופידל אוהב דגים עם בשר לבן, שנוהגים לשוט אוהבים לשוט בדיוק היכן שחנינו. ממש השגחה אלוהית. פידל קסטרו שולח את דייגי הקולחוז המקומי לצוד לו את הדגים הלבנים. אלה יוצאים חמושים ברובי צלצל כדי לצוד אותם. הבנות, יחד עם יוסי, גלגלו איתם שיחה ערה ובתום שיחה קצרה הם מסכימים להיפרד משמונה פילטים לבנים ישר מהפה של קסטרו המסכן, ששוכב  הוזה ורעב,באיזה מוסד גריאטרי קובני,מפנטז, על הקומוניזם הקובני, שעוד לא שבק חיים ועל הדגים הלבנים שעוד מעט יגיעו עם הדייגים המיוחדים מהקולחוז של האיזור, שקיבלו הוראה משר החקלאות הקובני, לצאת  מיד לדרך, כדי להביא דגים לשליט הגווע והרעב. הבנות אפילו לא היו צריכות לעשות בקסמיהן הנשיים, כפי שדימינתי לעצמי. הנוסחה  בירות תמורת דגים עבדה יפה.

 או אז אני נחלץ מעצלותי הקריבית ותוך זמן קצר הפילטים הלבנים מטוגנים בחמאה קובנית. אין ספק לפידל ולאחיו ראול יש טעם טוב כך לפחות סברו כל המסובים לשולחן. מרחוק נשמעה צהלת השיכורים של הקובנים החביבים מהבירה והיין שקיבלו תמורת הדגים של פידל. אנו קיצרנו להם את התהליך. אם היינו נותנים להם כסף הם היו צריכים להתאפק עד שהיו מספקים את הדגים לקולחוז ומשם לשולחנו של פידל  גם להחביא את הכסף וגם לקנות את הבירות  ומי יודע אם התמורה שהיינו משלמים להם הייתה מספקה לקנות את אותה כמות הבירות שסיפקנו בתמורה. כך הם קיבלו תמורה הוגנת ושתו אותה .    פידל המסכן יסתפק בשאריות. אבל לפי מצבו הוא כנראה לא ירגיש. וכך כל צד יצא נשכר. אנחנו הולכים לישון מעולפים משתיה ואוכל ומתעוררים לבוקר חדש של שמש וים קריבי כחול וממשיכים בדרך עם ציפיות לבאות.
הימים הבאים עברו בנחת. מספר הפלגות קצרות ושחיה במי הטרקיז מול החולות הלבנים. כמות הריפים לא גדולה ולא עשינו שימוש אינטנסיבי במסכות והשנורקלים שטרחנו והבאנו מהבית. גם המרינה בקיו לארגו לא מזכירה את המרינות בטורקיה או בקרואטיה ואפשר גם בלעדיה. לאחר מספר ימי שמש וים אנו שמים פעמינו לסאינפיגו. מהלך יום שלם של הפלגה הים קצת רוגש אבל לא מדאיג ולעת ערב אנו נכנסים לעגינה במרינה.  כל סירות הארמדה חוזרות במשך היום ויוסי המדריך מתרוצץ ביניהם. לילה נוסף בסירה העוגנת מוסרים את הסירה ונפרדים. חלק חוזרים לארץ וחלק כמונו ממשיכים ומשלימים את הטיול המוכן ומתוזמן בקובה אותו הכנו מראש,  בסיוע חברת תיירות ישראלית, אותו התחלנו שלושה ימים קודם להפלגה.  

פולריס מונדי תופרים עבורכם את הטיול המושלם לקובה! קיראו עכשיו על המסלול

[ חזרה ]
 
 

עיצוב ובניית אתרים